עבד אל קאדר נ' ימ"ר מרכז - פסקדין

החלטה

מבוא וטענות הצדדים

לפניי בקשה להשבת תפוס בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה"). התפוסים נתפסו ביום 23.6.10, בעת חיפוש שנעשה בביתו של המבקש. במסגרת החיפוש נתפס סכום כסף של 30,000 ₪.

המבקש עותר להחזרת התפוס. לטענתו, החיפוש נעשה על פי צו, אשר החשד שצוין בו הינו להחזקת אמל"ח. לדבריו, הכסף שנתפס הוחזק כדין, והמבקש הציג מסמכים רבים בפני המשטרה לחיזוק טענתו זו. בנסיבות אלה, לטענתו, לא קם כל חשד לביצוע העבירות המיוחסות לו. בנוסף, טוען המבקש, כי הוא בעל רכוש רב, ועל כן, אם בסופו של יום יצטרך לשלם כסף, יש בידו כסף על מנת לבצע את המוטל עליו.

לטענת המשיבה, קיים חשד ש"משהו בכסף לא כשר", כאשר החשדות הן לעבירות של הלבנת הון או העלמת מס. לדבריה, מטרת החזקת התפוס היא ראייתית וכן לצורך חילוט. עוד היא טוענת כי החקירה בראשיתה, קיימות פעולות חקירה רבות נוספות לבצע, ועל כן החקירה תארך מספר חודשים לכל הפחות.

דיון והכרעה

בבש"פ 342/06, חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 2006) (להלן: "פס"ד לרגו") סוכמו השאלות הטעונות הכרעה בבקשה כגון זו שבפניי.

השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם התפוס נתפס כדין. במקרה זה התשובה לשאלה זו היא חיובית. לאחר עיון בחומר החקירה, אני סבורה כי היה לשוטרים "יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, או כאמצעי לביצועה", כנדרש בסעיף 32(א) לפקודה. לעניין זה איני סבורה כי העובדה שצו הוצא לצורך חיפוש אמל"ח בביתו של החשוד, פוגעת בחוקיות התפיסה, שכן מטבע הדברים חקירה מסוג זה יכולה להתחיל בחשד אחד ובמהלך החקירה קמים חשדות אחרים.

עם זאת, העובדה שהתפיסה היתה כדין, אין בה די. על בית המשפט לבחון האם קיימת עילה להמשך תפיסה, כפי שנקבע בפס"ד לרגו, בעמ' 9:

"לאורך השנים הבהירה ההלכה הפסוקה כי לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה (בש"פ 6689/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464, 471). גם אם עשוי להתקיים מקור סמכות לתפיסת חפץ מלכתחילה, אין בכל מקרה עילה מתחייבת להמשך החזקתו בידי הרשות בטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים, ועשויה לעלות השאלה האם נמצא אמצעי מידתי שיש בו כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי המבקש לשמור על פיקוח המדינה ביחס לחפץ, לבין זכותו של הפרט לממש את זכויותיו לגבי החפץ גם אם מימוש זה עשוי להיות כפוף למיגבלות. וכך הובהר בפסיקה:

 "לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים  מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה ועל בית-המשפט בתשובתו לביקורת על מעשי המשטרה, לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש" (רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3), 312, 323).

 נדרשת, איפוא, בחינה שלה שתי פנים: האם המשך החזקת התפוס בידי המשטרה משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה; אם שאלה זו תיענה בחיוב, האם ניתן לשחרר את החפץ באופן ובתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה, מחד, ואת מימוש זכות הקנין של הפרט מנגד."

בטרם אשיב לשאלות האמורות, האם המשך החזקת התפוס משרת תכלית, המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה, והאם ניתן לשחררו באופן ובתנאים שישיגו את תכלית התפיסה, עליי לבחון מהי תכלית התפיסה בענייננו.

תכלית תפיסת הכסף, לטענת המשיבה, היא הן להצגה כראיה והן לצורך חילוטו בעתיד. אמנם לדבריה יש צורך בתפוס גם לתכלית ראייתית, אולם כפי שהבנתי מנציג המשטרה במהלך הדיון ונוכח החשדות המיוחסים למבקש, אני סבורה כי הראיה היא עצם מציאת הכסף בביתו של המבקש, נתון שמוכח בראיות רבות המצויות בתיק החקירה, ואשר אינו במחלוקת, ולא הכסף עצמו. לפיכך, אני סבורה כי תכלית התפיסה העיקרית היא לצורך חילוט הכסף.

הסמכות להחזיק את התפוס עד להכרעה בבקשה העתידית לחילוטו, נובעת מהרצון לוודא כי החפץ שמתבקש חילוטו העתידי יישמר עד לדיון בבקשת החילוט בתום ההליך:

 "תפיסת חפץ לצורך חילוטו מאחר שהוכתם בכתם עבירה, בין כיוון ששימש לביצוע העבירה, בין שניתן כשכר בעד ביצועה, ובין שניתן כאמצעי לביצועה, צופה פני עתיד ההליך המשפטי וסיומו. תפיסה זו מיועדת לאפשר למערכת אכיפת החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין, ומשקפת את גישת המחוקק לפיה פגיעה בזכות הקנין לגבי חפץ שהוכתם בעבירה מבטאת עונש ראוי בנסיבות מתאימות. שאלה היא, באלו נסיבות החזקתו של תפוס בידי המשטרה לתכלית זו היא ראויה, ובאלו תנאים ראוי לשחררו, כדי להבטיח שלא תסוכל יכולתו של בית המשפט, בבוא העת, להורות על חילוטו." (פס"ד לרגו בעמ' 11).

במסגרת זו יש לבחון בנוסף, לכך האם ניתן להשיג את תכלית תפיסת החפץ בדרך של "חלופת תפיסה":

"קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת להגשים את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט." (פס"ד לרגו, בעמ' 13.)

לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית הקיימת בתיק לעבירות המיוחסות למבקש בשלב זה; את טענות המבקש ביחס לחשדות המיוחסים לו והמסמכים שהגיש לתמיכה בטענותיו; את העובדה כי התכלית העיקרית היא לצורך חילוט ואין צורך ממשי בחפץ עצמו כראיה; את השלב הראשוני בו מצויה החקירה, ואת העובדה כי נטען כי למבקש כסף רב אשר יוכל לשלמו אם יהיה צורך בכך, טענה שלא נסתרה על ידי המשיבה; אני סבורה כי האיזון הנכון במקרה זה בין תכלית התפיסה, מחד, ומימוש זכות הקנין של המבקש מנגד, הינו לשחרר את התפוס בתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי סכום הכסף נשוא הבקשה ישוחרר ויימסר לידי המבקש בהתקיים התנאים הבאים: